טיפול הורמונלי חלופי (HRT) קשור לדמנציה בגיל מאוחר יותר, גם אם נלקח רק לזמן קצר בתחילת גיל המעבר. כך עולה מתוצאות מחקר תצפיתי דני גדול שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת BMJ.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין שימוש בטיפול הורמונלי בגיל המעבר והתפתחות דמנציה לפי סוג הטיפול ההורמונלי, משך השימוש וגיל בעת השימוש. המחקר כלל את כל הנשים הדניות שהיו בנות 50-60 בשנת 2000 ללא היסטוריה של דמנציה ושלא היתה סיבה למנוע מהן להשתמש בטיפול הורמונלי חלופי.
צוות חוקרים מהמרכז לחקר הדמנציה הדני בקופנהגן חקר נתונים על 5,589 נשים דניות עם דמנציה וקבוצת הביקורת כללה 55,890 נשים דניות באותם גילים ללא דמנציה, בין השנים 2000 ל-2018.
מהמחקר עלה כי טיפול הורמונלי של אסטרוגן ופרוגסטין (פרוגסטון סינתטי) קשור לסיכון מוגבר של 24% לדמנציה, בהשוואה לנשים שלא קיבלו כל טיפול הורמונלי או לנשים שקיבלו טיפול של אסטרוגן בלבד או פרוגסטרון בלבד.
שימוש ממושך בטיפול הורמונלי חלופי, שנה עד 12 שנים, הגביר את הסיכון לדמנציה, עם עלייה של 21% בשימוש של פחות משנה ועלייה של 74% בשימוש במשך יותר מ-12 שנים. טיפול באסטרוגן ופרוגסטין היה כרוך בסיכון לדמנציה הן למי שנטלו את הטיפול בצורה מתמשכת והן למי שנטלו אותו במחזוריות.
הסיכון קיים לנשים שלקחו את הטיפול בגיל 55 או בגיל צעיר מכך. הגיל הממוצע באבחון דמנציה היה 70 שנים. 1,782 (32%) מהנשים בקבוצת הנשים עם דמנציה ו-16,154 (29%) מהנשים בקבוצת הביקורת קיבלו טיפול באסטרוגן-פרוגסטין מגיל 53 בממוצע.
משך הזמן הממוצע לטיפול ההורמונלי החלופי היה 3.8 שנים בנשים שאצלם היתה דמנציה ו-3.6 שנים בקרב קבוצת הביקורת.
החוקרים מציינים כי טיפול בפרוגסטין בלבד ואסטרוגן בנרתיק לא היו קשורים להתפתחות דמנציה ומסכמים כי טיפול הורמונלי בגיל המעבר נמצא קשור להתפתחות של דמנציה ומחלת אלצהיימר, אפילו בנשים שקיבלו טיפול בגיל 55 ומטה. השיעור המוגבר של דמנציה היה דומה גם בטיפול מתמשך וגם במחזורי.
"יש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע אם ממצאים אלה מייצגים השפעה ממשית של טיפול הורמונלי בגיל המעבר על הסיכון לדמנציה, או שהם משקפים נטייה בסיסית בנשים הזקוקות לטיפולים אלה".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
