דעות

עזרה לחלשים והושטת סעד לחולה? המדינה מעדיפה שלכולם יהיה פחות טוב

העלאת שיעור מס הבריאות והקצאת התקציב לשיפור המערכת הוא מהלך שכל אזרחי ישראל ירוויחו ממנו. בכל זאת, הוא נדחה כי קובעי המדיניות נאחזים חלחלה מכל רעיון להתערבות המדינה לשיפור מצב החלשים

תחלואת החורף מורגשת היטב במרפאות קופות החולים, בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות. צילום: איגוד הפנימאים

ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, האשימה את מפלגת הלייבור בכך שחבריה מעדיפים שלכולם יהיה פחות טוב, ובלבד שהפערים יצטמצמו. גם נשיא ארה"ב בשנות ה-80, רונלד רייגן, ביקש מהבוחרים אחרי הקדנציה הראשונה שלו לשאול עצמם אם מצבם השתפר — להבדיל מהשאלה אם הפערים הצטמצמו.

הניאו-ליברלים האשימו את מתנגדיהם שהם פשוט שונאי עשירים, שהם מעדיפים שגם לעניים יהיה פחות טוב, ובלבד שלעשירים יהיה פחות טוב. השלב הבא בשיח הזה היה תיאוריית החלחול: האמונה שאם ייטיבו עם המיליונרים והפירמות הגדולות, ובפרט בקיצוץ מסים, אז העושר יחלחל למטה ולכולם יהיה יותר טוב כתוצאה מכך.

אני רוצה לתהות אם ייתכן שקובעי המדיניות מעדיפים שלכולם יהיה פחות טוב, ובלבד שלא נעזור לחלשים? העיקר הוא כמובן לא לעסוק בכוונות. בתחום הבריאות תיקונים פרוגרסיביים יובילו לכך שכל האזרחים ירוויחו, ובכל זאת תקציב הבריאות אינו מועלה.

גם אלי הורביץ, שהיה מנכ"ל חברת טבע וחתן פרס ישראל, סבל בערוב ימיו מהבעיות במערכת הבריאות של ישראל. משפחתו התלוננה שחיכה שעות לרופא שלא הגיע. ועדת הבדיקה שהוקמה בעניין על ידי בית החולים קבעה כי "אף שההערכה של הצוות הרפואי והדיווח למשפחה לא תאמו את חומרת המחלה והאבחון, הרי שלמרות זאת הטיפול הרפואי שניתן למנוח היה על פי הסטנדרטים המקובלים. עוד ציינו חברי הוועדה כי המקרה של הורביץ משקף גם מציאות של עומס קשה במחלקות הפנימיות, תת איוש בכוח אדם רפואי וסעודי ומחסור חמור במיטות טיפול נמרץ".

נציב קבילות הציבור, פרופ' חיים הרשקו, קבע: "לא הועברו אזהרות לתורנית במחלקה ולא נעשה מאמץ לעקוב אחר מצב החולה ולנקוט צעדים טיפוליים כמתחייב. כמו כן, המשפחה לא עודכנה על חומרת המצב. העובדה שהתורנית לא נענתה לבקשות המשפחה והצוות הסיעודי לראות את החולה החל ב-16:00 ועד לקריסת המערכות ב-20:00 חמורה כשלעצמה, אם כי יש להתחשב בעומס הגדול שהוטל עליה בגלל טיפול במקרים דחופים אחרים".

הם מסיקים שהורביץ קיבל טיפול לקוי, אבל הטיפול המקובל לקוי, והורביץ סבל מכך. אטעים, כל זאת אפילו שמנכ"ל בית החולים, פרופ' זאב רוטשטיין, הודה בפה מלא במדיניות מפלה: "הצוות הרפואי נערך לטיפול מיוחד באלי, ידיד קרוב שלנו, אדם מיוחד וערכי שכולנו הערכנו ואהבנו". וכה יסף בראיון ל-TheMarker בינואר 2013: "הורביץ לא היה סתם VIP, לאחר 14 שנה של טיפול מסור ואישי", כמו גם: "ברור שיש פרוטקציה בבתי חולים".

הנה כי כן, גם מצבו של הורביץ הרם והנישא באפליה גלויה היה משתפר אילו מס הבריאות היה מועלה. העלאת שיעור מס הבריאות והקצאת התקציב לשיפור המערכת הוא מהלך שכל אזרחי ישראל ירוויחו ממנו. בכל זאת, הוא נדחה שכן יש קובעי מדיניות שנאחזים חלחלה מכל רעיון שנראה בעיניהם כהתערבות המדינה לשיפור מצב החלשים; מכל רעיון של ערבות הדדית, וביטוח בריאות חובה, המושתת על מס בריאות, הוא אכן רעיון של ערבות הדדית — הושטת סעד לחולה.

תמוה שאנשי משרד האוצר, שכה אוהבים את התיאוריה הכלכלית, לא לוחצים להעלאת תקציב הבריאות, ולא יספקו לחולים ביום פקודה את המרפא הנדרש. לכן, נדרשת בשוק הבריאות גם אתיקה. איפה האתיקה?

(המאמר התפרסם לראשונה ב"דה מרקר")

נושאים קשורים:  אורי וייס,  דעות,  תקציב הבריאות,  העלאת מס הבריאות,  מערכת הבריאות,  חדשות
תגובות