למה להמשיך לשלם בעבור הביטוחים המשלימים?

לפני כשנה פרץ לתודעתנו חוק ההסדרים לשנת התקציב 2016. בדברי ההסבר "הכלכליים" לחוק הוגדרה מטרתו: "הפחתת המחיר אותו משלם הפרט מכיסו ובכך למנוע ניצול של חולים וגביית מחירים גבוהים מחולים בשעת נזקקותם". במוספים הכלכליים היללו ושיבחו את החוק, וכתבו "בממשלה מאמינים כי הסעיף הוא בשורה של ממש בתחום הפחתת יוקר המחיה, שכן הוא יוביל להפחתת העלויות ברפואה הפרטית ולאחר מכן להפחתת הפרמיות" ("דה-מרקר", אוגוסט 2015).

ובכן, שוב עבדו עלינו.

עם כניסתו של החוק לתוקף בראשון ביולי 2016, הועלתה ההשתתפות העצמית של המבוטחים בביטוחים המשלימים השונים בעשרות ובמאות אחוזים. מבוטחי אחת הקופות המעוניינים בייעוץ רפואי, שקיבלו בעבר החזר של 80% מעלותו, נאלצים מאז לשלם מכיסם 500 שקלים; מבוטחי קופה אחרת, ששילמו עד היום 7,000 שקל עבור ניתוח מורכב, נאלצים לשלם מעתה 14,500 שקל. כמו כן, בניגוד לעבר, הם נאלצים לבחור את הרופא המנתח מתוך רשימת מנתחים מצומצמת בלבד.

"בשקט בשקט, כל אחד לעצמו, נבטל את הביטוחים המשלימים שרכשנו, ומגדל הקלפים שבנו אנשי האוצר יקרוס"

בנוסף, על הדרך הוכפלה ההשתתפות העצמית גם בתשלום עבור שירותים בסיסיים הנכללים בסל הבריאות הבסיסי, כמו ביקור בית, בדיקת חלבון עוברי ואשפוז סיעודי.

אז תנו לי לתרגם לרגע את המציאות החדשה: נמשיך לשלם מאות שקלים בחודש עבור הביטוחים המשלימים. סל השירותים יצטמצם - פחות בחירה ברופא מייעץ/מנתח, פחות רפואה משלימה, פחות רפואה אסתטית, פחות בדיקות להריון, פחות טיפולי שיניים משמרים ובשעת מחלה ומצוקה נידרש לשלם אלפי ועשרות אלפי שקלים על ייעוציים וניתוחים.

לפי החשבון שלי, ההוצאה הפרטית על בריאות מכיסו של כל אזרח, ובעיקר אזרח הנמצא במצוקה בריאותית - תגדל.

אנשי האוצר ממשיכים במדיניותם הניאו-ליברלית ופועלים להפריט שירותים הנמצאים באחריות המדינה (סל התרופות), להגדיל את חלקם של האזרחים בהוצאה הלאומית לבריאות ולהתנער מאחריות.

אז אזרחים יקרים, או שנצא לרחובות למחות על כך שהממשלה מנצלת חולים וגובה מהם מחירים גבוהים בשעת נזקקותם, או שבשקט בשקט, כל אחד לעצמו, נבטל את הביטוחים המשלימים שרכשנו, ומגדל הקלפים שבנו אנשי האוצר יקרוס. אחרי הכל, למה לשלם כשאין תמורה? מסים כבר יש לנו די והותר.